פעילות גופנית והפרעת קשב בילדים — יותר מלפרוק אנרגיה

לפני שמבקשים מהם לשבת ולהתרכז — מה תנועה יכולה לעשות לילדים עם ADHD?

“שב רגע.”
“תפסיק לזוז.”
“עכשיו צריך להתרכז.”

אלה משפטים שילדים עם הפרעת קשב שומעים לא מעט. אבל האם כדי להתרכז הם תמיד צריכים קודם להפסיק לזוז?

מחקרים על פעילות גופנית והפרעת קשב מציעים לנו להסתכל על הקשר הזה קצת אחרת. תנועה עשויה לתמוך בחלק מהיכולות שנדרשות ללמידה — וכדאי לשים לב גם לזמן הפעילות ולמה שעושים בתוכה.

מה אומר ACSM?
במאמר מקצועי שפורסם באתר הקולג׳ האמריקאי לרפואת ספורט, ACSM, מתוארות שלוש צורות של תנועה שנחקרו בהקשר של ADHD:
תזוזות קטנות בזמן ביצוע משימה, פעילות גופנית חד־פעמית ותוכניות פעילות לאורך זמן.

לפי הסקירה, מטא־אנליזה שכללה 14 ניסויים ו־446 ילדים עם ADHD מצאה שיפור קטן בביצועים קוגניטיביים לאחר פעילות חד־פעמית.

זו לא הבטחה שכל יציאה למשחק תוביל מיד לריכוז טוב יותר. אבל היא בהחלט מעלה שאלה מעשית:
האם כדאי לתת לתנועה מקום גם לפני משימה שדורשת קשב?

עשרים דקות של פעילות לפני משימות לימודיות

במחקר של Pontifex ועמיתיו, שפורסם ב־Journal of Pediatrics, ילדים ביצעו 20 דקות של פעילות אירובית בעצימות בינונית, ובמפגש לאחר מכן הם נדרשו לפעילות של קריאה בישיבה.

לאחר הפעילות הגופנית נמצאו ביצועים טובים יותר במטלה שבדקה שליטה בתגובה. נמצאו גם הישגים טובים יותר במבחנים קצרים של הבנת הנקרא וחשבון — הן בילדים עם ADHD והן בילדים ללא ההפרעה.

מה אפשר לקחת מזה הביתה?

אפשר לנסות הליכה נמרצת או משחק פעיל לפני שיעורי הבית, במקום לעבור ישר מיום לימודים בישיבה לעוד ישיבה.

זה היה מחקר קטן שבדק השפעה מיידית. הוא לא הוכיח שיפור בציונים לאורך שנת הלימודים, וגם לא קבע ש־20 דקות הן מינון שמתאים לכל ילד.

האם משנה איך זזים?

כאן המחקר נעשה מעניין עוד יותר.

במחקר משנת 2025 השתתפו 36 ילדים עם ADHD בשתי פעילויות ספורט שונות: ריצה רגילה וריצה ששילבה אתגרי חשיבה  ולאחר מכן הם נדרשו לעשות פעילות בישיבה. הפעילויות הגופניות נמשכו 30 דקות בעצימות בינונית.

שני סוגי הריצה שיפרו את מהירות התגובה. אבל רק לאחר הריצה ששילבה חשיבה נמצא שיפור מובהק בדיוק במצבים שבהם הילד היה צריך להימנע מתגובה — כלומר, לעצור את עצמו כשזה נדרש.

זה עדיין מחקר קטן שבדק תגובה מיידית, ולא הוכחה שחוג מסוים עדיף לכולם. ובכל זאת, הוא מציע כיוון שכדאי להכיר: לשלב בתנועה גם הקשבה לכלל, בחירה או שינוי תגובה.

למשל, משחק שבו מתקדמים לפי צבע, עוצרים לפי סימן או משנים כיוון כשההוראה משתנה. אלה רעיונות ליישום העיקרון, ולא שחזור של תוכנית המחקר.

ומה לגבי “תפסיק להתנדנד בכיסא”?

סקירת ACSM מתייחסת גם למחקרי מעבדה שבהם יותר תזוזה הייתה קשורה לביצועים טובים יותר במטלות אצל אנשים עם ADHD.

זה לא אומר שכל תנועה עוזרת, או שאין צורך בגבולות. אבל כדאי לבדוק אם התזוזה באמת מפריעה ללמידה. לפעמים אפשר לאפשר לילד לעמוד, לשנות תנוחה או לצאת להפסקת תנועה קצרה — ולראות אם זה מקל עליו להשתתף.

איך מנסים בלי להפוך את זה לעוד מטלה?

הייתי מתחילה משינוי אחד. למשל, 

• תנועה קצרה לפני שיעורי הבית. או, 

• משחק עם כללים פשוטים שהילד נהנה ממנו. או,

• הפסקת תנועה בין שני חלקים של משימה ארוכה.

אפשר לשים לב אם קל יותר להתחיל, אם נדרשות פחות תזכורות ואם החוויה נעימה יותר. 

חשוב להבחין בין שיפור במשימה לבין טיפול בהפרעה

שיפור במבחן של קשב, זיכרון או עצירת תגובה אינו בהכרח שיפור מתמשך בתסמיני ADHD בבית ובבית הספר.

המחקרים מעודדים, אבל עדיין אין סוג פעילות ומינון שהוכחו כמתאימים לכל הילדים.
פעילות גופנית יכולה להשתלב במענה הכולל; היא אינה בסיס להפסקת טיפול תרופתי או לשינוי מינון ללא הרופא המטפל.

אני רוצה שניתן לתנועה מקום ביום של הילדים גם כשהם צריכים ללמוד ולהתרכז.
אפשר להתחיל ממשחק שהם אוהבים, בזמן שמתאים להם, ולגלות יחד מה עוזר.