סותרי חומצה ואוסטאופורוזיס: מה חשוב לדעת על הקשר לבריאות העצ

כאשר מדברים על מניעת אוסטאופורוזיס, רוב תשומת הלב מופנית לצריכת סידן, ויטמין D ופעילות גופנית בונת עצם. עם זאת, בשנים האחרונות מצטברים נתונים המצביעים על גורם נוסף שיכול להשפיע על בריאות העצם: שימוש ממושך בתרופות סותרות חומצה, ובעיקר תרופות ממשפחת מעכבי משאבת הפרוטונים (PPIs) כגון אומפרזול, פנטופרזול ולנסופרזול.

תרופות אלו נחשבות יעילות ובטוחות כאשר קיימת התוויה רפואית ברורה, אך שימוש ארוך-טווח ללא הערכה מחודשת של הצורך עשוי להיות קשור להשפעות מטבוליות המשפיעות גם על העצם.

מחקרים מצביעים על מספר מנגנונים ביולוגיים אפשריים המסבירים את הקשר:

פגיעה בספיגת סידן
ירידה בחומציות הקיבה מפחיתה את המסיסות של סידן, במיוחד סידן קרבונט, ועלולה להפחית את ספיגתו במעי לאורך זמן.

השפעה על מאזן מגנזיום וויטמין B12
שימוש כרוני ב-PPIs נקשר גם לירידה ברמות מגנזיום ו-B12, מינרלים החשובים לפעילות שרירית ולעצם, ולכן עשויים להשפיע בעקיפין על הסיכון לנפילות ולשברים.

השפעה אפשרית על תאי העצם
חלק מהמחקרים מציעים כי ייתכן ל-PPIs גם אפקט ישיר על פעילות האוסטאוקלסטים (תאי פירוק העצם), אם כי מנגנון זה עדיין נמצא במחקר.

סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות עדכניות (2024–2025) מצביעות על כך ששימוש כרוני בתרופות ממשפחת ה-PPIs קשור לעלייה מתונה אך מובהקת סטטיסטית בסיכון לשברים, בעיקר:

• שברי ירך

• שברי חוליות

• שברי שורש כף היד

ההשפעה בולטת במיוחד בקרב מבוגרים ובנשים לאחר גיל המעבר, ונראה כי הסיכון עולה בעיקר לאחר שימוש ממושך של מספר שנים. חשוב לציין כי הקשר שנמצא הוא אסוציאטיבי ואינו בהכרח סיבתי מלא, אך העקביות בין מחקרים רבים הובילה לכך שהנושא מופיע כיום בהמלצות ניטור של חלק מגופי הבריאות.

סיפור מהקליניקה

בשבוע שעבר במהלך הערכה של מתאמנת (רחל שם בדוי) בת 64 שאובחנה עם אוסטאופורוזיס בירך, עלה כי היא נוטלת אומפרזול באופן קבוע מזה כ-8 שנים, למרות שהצרבות שבגללן החל הטיפול חלפו שנים קודם לכן. לאחר בדיקה מחודשת של רשימת התרופות והתייעצות עם הרופא המטפל, הוחלט לבחון התאמת מינון ולהקפיד במקביל על תוכנית חיזוק עצם ושריר.

מקרים מסוג זה אינם נדירים: תרופות שניתנו כטיפול זמני נשארות לעיתים כחלק קבוע מהשגרה, מבלי שמתבצעת הערכה מחודשת של נחיצותן — במיוחד כאשר מדובר בתרופות הנתפסות כבטוחות לשימוש.

המשמעות הקלינית: ניהול סיכון, לא הפסקת טיפול אוטומטית

ברוב המקרים אין המלצה להפסיק טיפול חיוני בסותרי חומצה, אך קיימת המלצה מקצועית לבצע הערכה תקופתית של:

• הצורך בהמשך טיפול קבוע

• המינון הנדרש

• אפשרות לשימוש לפי הצורך בלבד

• התאמת אסטרטגיות הגנה על העצם במטופלים בסיכון

3 צעדים פשוטים לנשים הנוטלות PPIs לאורך זמן

בדיקת נחיצות תקופתית של הטיפול
שיחה עם הרופא המטפל לגבי המשך הטיפול או התאמתו.

בחירת סוג הסידן המתאים
במצבים של חומציות קיבה נמוכה, סידן ציטראט נספג טוב יותר מסידן קרבונט.

חיזוק גורמי ההגנה על העצם
אימוני כוח בוני עצם, צריכת חלבון מספקת ותרגילי שיווי משקל מפחיתים משמעותית את הסיכון לשברים — גם בנוכחות גורמי סיכון נוספים.

לסיכום, המחקר העדכני מצביע על כך ששימוש ממושך בתרופות סותרות חומצה ממשפחת ה-PPIs עשוי להיות קשור לעלייה מתונה בסיכון לשברים, בעיקר בקרב נשים לאחר גיל המעבר. אין מדובר בסיבה להפסיק טיפול חיוני, אלא בתזכורת לחשיבות הערכה תקופתית של הצורך בטיפול ולחיזוק פעיל של בריאות העצם באמצעות פעילות גופנית מותאמת, תזונה נכונה ומעקב רפואי.

שלכם,
נוגה💜

מקורות:

1. Osseous implications of PPI therapy (2024)
2. Sex-specific effects of PPIs on bone health (2025)
3. PPI fracture risk in elderly – Meta-analysis (2025)
4. FDA Adverse Event Reporting System Analysis (2025)